איך קורה שינוי? האם השינוי באמת זקוק לנו כדי להתרחש ? ומה אם אפשר היה פשוט להקשיב? להקשיב למשהו בתוכנו שיודע... את הכיוון, את הקצב, את הדרך האישית שלי.
עונות השנה מתחלפות , תינוקות גדלים, אנשים מתבגרים, הזמן חולף ללא מעצור.. איך קורה שינוי? והאם השינוי באמת זקוק לנו כדי להתרחש? ואולי הוא למעשה חלק מהטבע, ואם כך ? הוא טבעי ובעל נוכחות משל עצמו? אם אכן לשינוי יש קיום וטבע משל עצמו.. הרי שאפשר להכיר אותו. להקשיב לו.
ואז מה? אז כמו שתקופות של קור בטבע, או תקופות של עצב ואבל בחיים, מזמינות אותנו (כשמתנגדים נדמה שהן "מכריחות אותנו") להתכנס פנימה כדי שנוכל להתחבר למשאבים שלנו ולהתארגן מחדש לקראת פריחת האביב, הרי שכך גם השינוי - אם נוכל לזהות אותו ולהבין את טיבו, את מה שהוא מבקש מאיתנו, אז נוכל לשחות עם הזרם ואפילו "לרכב על הגל" הזה באופן פחות מבוהל ויותר רגוע. נוכל להקשיב ולדייק את הכיוון לפי הרוח. נוכל לצמוח... .
הרצון, או הדחף, ליצור משהו חדש, או ליצור את עצמנו מחדש, מתחילים הרבה פעמים בתחושת קושי ובלבול, או בהתלהבות ותשוקה ברמות משתנות שמחפשות את הדרך המיוחדת שלהן לקבל מקום ומימוש בעולם. תקופה של מעבר ושינוי לעיתים תכופות מביאה איתה חוסר בהירות ומעלה רגשות שונים, תחושות הצפה, תהיות, מחשבות ועוד. היא חושפת אמונות מושרשות, דפוסי חשיבה עתיקים והתנהגויות אוטומטיות שלנו ומאתגרת את ההתנהלות המוכרת.
אז מה עושים? אפשר לשאול אנשים אחרים מה הם חושבים, אפשר לחפש בכל מיני כיוונים, ליצור רשימות שמסדרות ישן מול חדש, רצוי מול מצוי, ידוע מול לא ידוע, אפשר לרחף או להתרסק, אפשר לחשוב על זה... וכשנדמה שהעניינים יוצאים משליטה... עולה הצורך "לעשות כבר משהו". "לא משנה מה".
ומה אם אפשר היה פשוט להקשיב? להקשיב למשהו בתוכנו שיודע... את הכיוון, את הקצב, את הדרך האישית שלי, את מה שיכול לאפשר לי את זה. משהו.. שהידיעה שלו מגיעה מתוכי, עם ידע מחדש ומפתיע, שגם "פשוט מרגיש נכון" וגם יודע לספר איך ולמה. סוג של אינטואיציה עם מילים, או תנועות, עם שפה שמובנת לי היטב כי היא שלי, ונולדת מתוכי.
התמקדות (פוקוסינג) נתגלתה ע"י פרופ` יוג`ין ג`נדלין מאוניברסיטת שיקגו במהלך מחקר שערכו הוא ועמיתיו בתחום הטיפול, והיא מביאה איתה גישה, שפה, ותהליך מובנה המאפשר לקבל את מירב המידע הרלבנטי מתחושות הגוף שלנו באופן חוויתי נגיש ועדין ועם זאת עמוק מאד ומשנה חיים.
מתוך מצב שנראה דחוס, לא ברור, מעורבב, נוכל בתהליך ההתמקדות לגלות שיש בתוכנו חלקים שונים, שבאים עם תחושות שונות. נוכל להיות בדיאלוג עם תחושות "לא נעימות" כמו לחץ, מועקה, מחנק, "פרפרים בבטן" ולקבל מהן מידע משמעותי לגבי התהליך שלנו : נוכל לדעת בידיעה פנימית עמוקה (ולא רק להניח, לחשוב, או לשער) ממה המקום הזה בתוכי הכי חושש, דואג או פוחד. נוכל להכיר ולזהות את המקום בתוכנו שחולם, משתוקק ורוצה, ומה בדיוק הוא רוצה. ולמה הוא זקוק כעת. נוכל גם לגלות את המשאבים והכוחות שעומדים לרשותנו, לזהות את אלה שאנו מבקשים לעצמנו בתהליך הנוכחי ולחוש אותם, וכך הם יהיו זמינים עבורנו מתי שצריך. כן, אפשר ממש "להזמין" את זה. וכן, אפשר לדעת שזה עובד, כי כבר תוך כדי התהליך פעמים רבות יש שינוי בתחושה. התבהרות, השתנות, רווחה.
ואיך כל זה מתחבר עם תנועה? הגוף שלנו נע בעולם. כשהגוף שלנו נע הוא מרגיש, לומד, מתרגל ומפנים את מה שהוא עושה וחווה, את הדרך. כשאני מלמדת
התמקדות אני משלבת סשנים בתנועה שמאפשרים לחוות ולהפנים את האיכויות האישיות והבינאישיות הנחוצות עבור התהליך, כדי שנוכל להתמקד בעצמנו וגם ללוות את האחר (שותפ/ה להתמקדות, מטופל או חבר).
כשאני מנחה תהליכי
התמקדות (בקורסים, סדנאות ובקליניקה) אני משתמשת בהזמנות מיוחדות שמביאות איתן שפה ומצב מודעות עמוק, נוכח, פתוח וסקרן המאפשר לגוף לבטא את הידע שקיים בו גם דרך תנועה, והתנועה מספרת עוד על מה שקיים. מכאן מה שנותר לנו זה להיות בהקשבה מקבלת, להיות בנוכחות ולאפשר את מה שנחוץ בחיים, בעשייה, באווירה הפנימית, בסביבה החיצונית, בקשר, במגע.
תהליכי התמקדות אינם מחייבים תנועה. כשלומדים את התהליך אפשר פשוט להיכנס אליו, לבד או עם ליווי, בשכיבה או בישיבה. אני אוהבת תנועה, הגוף שלי הרבה פעמים מבקש תנועה. ומצאתי שהשילוב בין השניים יעיל ומתבקש ביותר בתהליכי שינוי בחיים, בתהליכי יצירה , כשהחדש יכול להיות יצירה שנולדת מתוכי או אני - שנוצרת מחדש. ולפעמים לא ברור מה קדם למה, התנועה לשינוי הפנימי או השינוי הפנימי ? לתנועה. מה שאני כבר יודעת הוא שזה קורה, זה טבעי, אפשר להקשיב לזה, ללמוד ואת זה , להיבהל פחות ואפילו ממש ליהנות. כי נולדנו לגדול ולצמוח, ולהשתנות.